החלטה בתיק בש"פ 4855/12

1.            לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' מאיר-קרת), בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט צ' עוזיאל) בדבר שחרור המבקש לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "מרכז צעדים".

להלן יובאו הנתונים הצריכים להכרעה.

2.            בתאריך 4.3.2012 הוגש נגד המבקש כתב אישום, המייחס לו מספר עבירות של סחר בסמים וכן עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית.

על-פי עובדות כתב האישום (אישומים 1 ו-2), בארבע הזדמנויות שונות במהלך שנת 2012, סחרו המבקש והנאשם 2 בכתב האישום בסם מסוכן מסוג הרואין. על-פי הנטען, קיבל הנאשם 2 מסטפני חיון (להלן: הקונה) סכום של 150 ש"ח תמורת הסם, ומסר אותו לידי המבקש. או אז העביר המבקש לנאשם 2 את הסם, והאחרון העביר את הסם לידי הקונה.

על-פי הנטען באישום השלישי בכתב האישום, המבקש החזיק בדירתו שבתל-אביב סם מסוכן מסוג הרואין במשקל ברוטו של 0.3 גרם, ללא רישיון או היתר, וזאת לצריכתו העצמית.

3.            בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת הדיונים בבקשה, הורה בית משפט השלום על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש. בתסקיר המעצר שהכין שירות המבחן צוין כי המבקש מכור לסמים ומעורב בפלילים מזה שנים רבות, וכי עד כה לא השתלב בכל טיפול גמילה מסודר (בשנת 2009 הופנה המבקש על-ידי בית המשפט לגמילה, אך נמצא כלא מתאים על רקע חוסר כוחות). שירות המבחן התרשם כי המבקש לא הצליח להפסיק את שימושו בסמים, או להתרחק מאורח החיים העברייני. עם זאת, לאור רצונו של המבקש לנסות להשתלב בטיפול בקהילה מסודרת, והנכונות שהביע בנו של המבקש ללוות את אביו לאורך תהליך הגמילה ולאחריו, המליץ שירות המבחן לאפשר למבקש לבדוק את התאמתו לגמילה במסגרת קהילה טיפולית.

בתסקיר מעצר משלים מסר שירות המבחן כי המבקש עבר את ועדת הקבלה, ונמצא מתאים לטיפול במסגרת הקהילה הטיפולית "מרכז צעדים". על רקע זה המליץ שירות המבחן על שחרורו לטיפול במסגרת הנ"ל, על-פי תנאי המקום (שלא פורטו בתסקיר) ובמקביל להעמדתו בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך שישה חודשים.

4.            בתאריך 30.05.2012 נעתר בית משפט השלום הנכבד בתל אביב-יפו להמלצת שירות המבחן, והורה על שחרורו של המבקש לקהילה הטיפולית "מרכז צעדים". בהחלטתו עמד בית המשפט על עברו הפלילי המכביד של המבקש (שלחובתו 12 הרשעות קודמות), אך קבע כי נראה שעברו הפלילי של המבקש הינו תוצר של התמכרותו לסמים. על רקע זה סבר בית המשפט כי מתקיימים בעניינו של המבקש שניים מן התנאים המצטברים שנקבעו בבש"פ 1981/09 מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם; 21.03.2011), להלן: ענין סויסה) לצורך שילוב נאשם בהליך גמילה עוד בשלב המעצר: פוטנציאל גבוה להצלחת הליך הגמילה ויכולתה של המסגרת הטיפולית לספק מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם. בית המשפט הביא בחשבון גם את החלטתו להורות על שחרורו של הנאשם 2 בכתב האישום לחלופת מעצר בקהילה טיפולית. בהקשר זה גרס בית המשפט כי הגם שישנם נתונים המאבחנים בין המבקש לבין הנאשם 2, הרי שבראייה כוללת של ההליך שבפניו יש מקום להורות גם על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר במסגרת טיפולית.

5.            המדינה עררה על ההחלטה הנ"ל בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בהחלטתו מתאריך 1.6.2012 בחן בית המשפט המחוזי הנכבד את עניינו של המבקש על רקע השיקולים שנמנו בענין סויסה הנ"ל, ובראשם סיכויי הצלחת הטיפול, והגיע למסקנה כי המקרה איננו נמנה עם החריגים המצדיקים את שילובו של נאשם בהליך גמילה כבר בשלב המעצר. נוכח עברו של המבקש, כפי שתואר בתסקיר המעצר, ותיאורו בעבר ובהווה כ"חסר כוחות" - בית המשפט התרשם כי קיים ספק רב בנוגע לנכונותו של המבקש להשתלב בהליך של גמילה, ונראה כי הרצון שהביע בפני קצינת המבחן הינו בגדר אמירה שאיננה מלווה במוטיבציה של ממש. באשר לשחרורו של הנאשם 2 לחלופת מעצר במסגרת טיפולית קבע בית המשפט המחוזי כי אין בכך כדי להשליך על עניינו של המבקש, וזאת נוכח הבדלים משמעותיים בינו לבין הנאשם 2: הנאשם 2 פנה בעבר ליחידה לנפגעי סמים, והשתלב בטיפול גמילה לתקופה של כשנה וחצי, שבמהלכה אף עבד בצורה סדירה; חזרתו לסמים היתה קשורה בהידרדרות שחלה במצבו בעקבות מות אביו; על-פי תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של הנאשם 2, שירות המבחן התרשם כי הוא מכיר במצבו, ומביע מוטיבציה כנה להפסקת השימוש בסמים.

נוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את הערר, והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

          מכאן בקשת רשות הערר שלפניי.

6.            בא כוח המבקש טוען כי הצטברותן של מספר נסיבות ייחודיות במקרה שלפנינו מצדיק מתן רשות ערר. בין נסיבות אלה הוא מונה, בין היתר, את העובדה כי החלטת בית המשפט המחוזי בערר סותרת את החלטת בית משפט השלום (כך שמדובר בהשגתו הראשונה על המבקש על החלטה בשאלת מעצרו). כן הוא מדגיש את העובדה כי ההחלטה על מעצרו של המבקש עומדת בניגוד להמלצת שירות המבחן (עיינו: ישי שרון "רשות הערר נתונה? עמדת הסנגוריה הציבורית בעקבות תיקון מס' 8 לחוק המעצרים" הסניגור 177, 4 (2011)). עוד מציין בא כוח המבקש את מצבו הבריאותי של המבקש, שבעטיו הותאמה לו במרכז צעדים תוכנית ייחודית של "תחלואה כפולה", המיועדת למטופלים בעלי תחלואה רפואית נוספת להתמכרותם לסמים.

7.            לגופו של עניין טוען בא כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי עניינו של המבקש אינו עונה על התנאים שנקבעו בהלכת סויסה הנ"ל. לדבריו, אין מחלוקת כי המסגרת הטיפולית ב"מרכז צעדים" מספקת מענה ראוי למסוכנות הלכאורית הנשקפת מן המבקש. באשר לסיכויי הצלחת הטיפול גורס בא כוח המבקש כי התרשמותו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקש חסר מוטיבציה ממשית להשתלב במסגרת של גמילה הינה מוטעית. לשיטתו, בית המשפט התעלם בהקשר זה מן העובדה כי המבקש עשה מספר ניסיונות להיגמל בכוחות עצמו, ואף הפסיק להשתמש בסמים במשך שנתיים (כפי שסיפר בנו לנציגת שירות המבחן). נתונים אלה מעידים לדידו על רצון אמיתי להיגמל ואף על פוטנציאל להצליח בכך, אלא שהמבקש זקוק לכלים הנרכשים בהליכי טיפול מוסדיים על-מנת לשמר את הגמילה לאורך זמן. עוד טוען בא כוח המבקש כי בניגוד למסקנתו של בית המשפט המחוזי, ישנם טעמים טובים להשוואה בין המבקש לבין הנאשם 2: לדידו, העובדה כי הנאשם 2 עבר מספר הליכי גמילה במוסדות טיפול מקצועיים, אך בסיומם שב והתדרדר בחזרה לסמים - איננה מעידה על סיכויי שיקום טובים, אלא על חוסר יכולת ליישם את הכלים שטיפולים מסוג זה נועדו להקנות. לסיום טוען בא כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מהציפייה שפיתח המבקש נוכח החלטתו של בית משפט השלום, שיקול שאף אותו יש להביא בחשבון על-פי הלכת סויסה הנ"ל.

8.            המדינה טוענת מנגד כי הבקשה איננה עומדת באמות המידה הנוהגות למתן רשות ערר. לגופם של דברים, המדינה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי.

להשלמת התמונה אציין, כי מספר ימים לאחר שהוגשה בקשת רשות הערר, קיבל בנו של המבקש בדואר "הזמנה להתחלת תהליך קבלה" למרפאת המטדון "יסעור", הפועלת במסגרת המרכז לטיפול בנפגעי סמים שביפו. התברר, כי המבקש ביקש עוד בחודש דצמבר 2011 להיכלל ברשימת ההמתנה למרפאה הנ"ל, אך מידע זה לא הובא לידיעת בא כוחו עקב אי הבנה. בעקבות מידע זה, שלא הובא בפני הערכאות הקודמות שדנו בבקשה - החלטתי לקיים דיון בבקשת רשות הערר במעמד הצדדים, על-מנת שתובא בפני תמונת המצב לאשורה, וכן על מנת לברר נתונים נוספים שהיו טעונים הבהרה.

9.            עתה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר ובתגובת המדינה לה, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערר - להידחות. הטעמים לכך יובאו בקצרה להלן.

10.         כידוע, מאז כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, צומצם היקפה של הזכות לערור על החלטות בענייני מעצרים, באופן שערר ב"גלגול שלישי" (היינו, ערר בענין שנדון כבר בפני שתי ערכאות שיפוטיות), מותנה בקבלת רשות לערור. על-פי הפסיקה ההולכת ומתגבשת, רשות לערור תוענק רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות. נסיבות חריגות אלה עשויות להתקיים במקרים שבהם סבור בית משפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם מעבר למידה הדרושה, ומנגד, במקרים שבהם סבור בית משפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה מייחסת את המשקל הראוי לביטחון הציבור (ראו לאחרונה למשל: בש"פ 4794/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם; 25.06.2012); בש"פ 5409/12 רדומיסלסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 11.07.2012)).

הבקשה שלפני איננה עומדת באמות המידה למתן רשות לערור: היא ממוקדת כולה בנסיבות המקרה הספציפי, ואין מתקיימות בה נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (השוו: בש"פ 9366/11 מגורש נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 19.12.2011); בש"פ 2813/12 סיבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 23.04.2012)).

11.         על-מנת להניח את הדעת אוסיף ואציין כי המבקש, שעברו הפלילי מכביד מאוד (וכולל, כאמור, 12 הרשעות קודמות), ביצע, על-פי הנטען, את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי חב הפעלה. עוד יש להדגיש, כי אין זו הפעם הראשונה שבה מבצע המבקש עבירות בשעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי. לנתונים אלה משמעות נכבדת בשאלה של שחרור נאשם לחלופת מעצר בכלל, ולחלופת מעצר במסגרת טיפולית בפרט, שכן הם משליכים על המסוכנות הנשקפת מן הנאשם ועל האפשרות והנכונות של בית המשפט ליתן בו את האמון הנדרש (ראו: ענין סויסה, בעמ' 11).